יום שלישי, 12 ביולי 2016

עדותה של שוש מניקס



את העדות המרגשת הזו, או כפי שהיא מכנה אותה -"יומן המסע לריפוי הסוכרת" כתבה שוש מניקס, חברה בקבוצה "תזונה קטוגנית" בפייסבוק:

שלום לכולם, הפוסט הבא מוקדש למען אנשים כמוני שנקלעו לסחרחורת מכת הסוכרת. 

לפני הכל, דו"ח מצב וסיכום טרם השינוי התזונתי:

32 שנה סוכרתית סוג 2
15 שנה מזריקה אינסולין, כשמתוכם בשנים האחרונות הגעתי ל-5 זריקות אינסולין ליום וגם זה לא ממש הצליח לאזן את ערכי הסוכר
המוגלובין מסוכרר (A1C) של 7.8 למרות כל הזרקות האינסולין
לחץ דם גבוה ונטילת כדורים ללחץ דם
כבד שומני
נימול ברגלים
נזקים בעין - ציסטה שטופלה בזריקות לעין
מרגישה כל הזמן מותשת חסרת אנרגיה ולא טוב
עודף משקל גדול (שקלתי 110 ק"ג)
תזונה צמחונית 30 שנה
(נטורופאתית במקצועי בעבר)

הייתי מיואשת, אכלתי "נכון" אבל לא הצלחתי "להגביל את הכמויות שאכלתי", מצבי הלך והידרדר ברמות הסוכר, לחץ הדם, והמשקל שעלו ועלו עם נזקים שהלכו והתרבו.
הציעו לי ניתוח קיצור קיבה ומתוך יאוש עשיתי אותו, לאחריו אכלתי בדקדקנות את מה שהתזונאית בביה"ח הנחתה אותי לאכול.
עברתי את הניתוח באוגוסט 2014 ובמשך שנה אכן ירדתי 30 ק"ג, אבל ככל שעבר הזמן והקיבה נרפאה מהניתוח, התאבון ההיסטרי חזר. מצאתי את עצמי חושבת רק על הארוחה הבאה שוב. והסוכרת, לא הלכה לשום מקום.
שנה אחרי, באוגוסט 2015, למרות שמלאתי בדקדקנות אחר המלצות הדיאטנית של בי"ח, מצאתי את עצמי עם המוגלובין מסוכרר (A1C) של 6.8 ו-3 זריקות אינסולין ליום. הרעב והצורך הבלתי נשלט לאכול בעקבות הזרקות האינסולין חזר, התחלתי שוב לעלות במשקל, כמויות האינסולין שהזרקתי רק עלו וידעתי שהמסלול העתידי צפוי וידוע לי - כבר צעדתי בנתיב ההרסני הזה, וידעתי שבמלחמה הזו לאורך זמן אין לי סיכוי לנצח.
כיום אני מבינה שישנה אשליה כזו שהניתוח פותר את הבעיה, אבל לדעתי הוא לא פותר כלום באמת. הוא רק מכריח אותך לאכול מעט במשך שנה כי הקיבה נפגעת ואי אפשר לאכול, אבל כשהיא חוזרת לאיתנה, אם לא עושים שינוי - הכל חוזר לקדמותו.
הרופאים אמרו "סורי, הסוכרת כבר לא תעבור, הגעת מאוחר מדי, במצב קשה מדי" - בקיצור אין מה לעשות, תחיי עם זה.
אני עצמי שלמדתי נטורופתיה, לא עסקתי בזאת לאחר זמן מה, כי לא אוכל להמליץ על גזרות שאני עצמי איני יכולה לעמוד בהן.
התפללתי חזק לבורא עולם שיעזור לי והתחייבתי לעשות הכל אם ישלח לי נתיב מילוט מהמחלה להבראה (נראה אולי קצת מיסטי ולאחדים יראה הזוי אבל כך היה ואני אדם מאמין).
למחרת בבוקר פתחתי את הפייסבוק שלי והמילים "תזונה קטוגנית" קפצו לי לעין כמו שלט נאון מהבהב, אני לא זוכרת באיזה הקשר אפילו, והרגשתי חזק בבטן שזה ממש קורא לי ושאולי זה הפתרון שאני מחפשת ושאולי שלחו לי זאת מלמעלה. לחצתי על כך והגעתי לקבוצה "תזונה קטוגנית" - מכאן נפתח דף חדש בחיי, עליתי על מסלול ההבראה האמיתי מהמחלה הארורה.
התקבלתי לקבוצה ומיד החלו לעזור לי, חייבת להודות שבדבר כזה לא נתקלתי מעולם ואודה כאן בבושת פנים שבהתחלה אפילו חשדתי בכוונת הרוצים לעזור.
רם דיבון (אחד ממנהלי הקבוצה) היה הראשון שפנה אלי בפרטי והציע את עזרתו הצמודה, שאומנם חשדתי (סליחה רם המקסים שחשדתי בכשרים) אבל במקביל גם האמנתי שנשלח משמיים לעזור לי - ואכן עזר בגדול! הצפתי אותו בשאלות והוא ענה בסבלנות מרובה על כל שאלה וצירף קישורים והתחלתי לחרוש על החומר.
רם לנצח אוקיר תודה לך, אתה המנטור הראשון שלי לענייני התזונה קטוגנית.
למדתי בצמא ימים ולילות, מאמרים, מחקרים, שיתופים של חברים ומכל הבא בקבוצה ללא לאות וכמובן את המאמרים והידע הנרחב בבלוג של אביב.
הצטרפו אליו כל חבורת "הידענים מועצת חכמי קטגוניה" והיה נראה לי שכולם מגוייסים לעזור לי להבריא ואין שאלה שקשה להם לענות או תמיכה שאינם מוכנים לתת, בכל שעה משעות היום (כי הרבה לא ישנתי, הייתי מרותקת מהמידע החדש דנדש שנגלה לעיני).
חייבת לציין שכל מה שאני כותבת כאן אינו בגדר המלצה רפואית כלשהי או תחליף לכך, כי אם השיתוף האישי שלי יכול לעזור למישהו, הרי זו מטרתו.


תהליך הכניסה לתזונה הקטוגנית:

הפסקת כל התרופות על החיים ועל המוות, עם החלטה נחושה שגם אם אצטרך לאכול חצץ, אטחון אותו אעשה ממנו קציצות ואוכל.
החלטה נחושה שאני מהסוכרת נפטרת בכל מחיר, מוכנה לעשות הכל אבל באמת הכל בלי פינוקים, והכי חשוב מבינה שאני לא יודעת כלום בנידון (למרות השכלתי הרחבה בתזונה) כי במבחן התוצאה הסוכרת רק החמירה וההשמנה רק גדלה.
מוכנה לחזור להיות תלמידה, ללמוד ממנוסים ממני שעשו זאת (נפטרו מהסוכרת) וללמוד הכל מהתחלה עם ראש פתוח גם אם זה אומר שכל מה שאלמד הינו הפוך ממה שאני למדתי, האמנתי, וידעתי במהלך ה-30 שנה האחרונות.
בהמלצת הקבוצה הפסקתי לצרוך את כל הפחמימות והסוכרים שאכלתי עד אז, והתחלתי לאכול שומן בעיקר (ליה - זנב כבש) וקצת בשר, כשאחרי כל ארוחה אני מודדת סוכר.
לא היה קל לי אחרי 30 שנות צמחונות, אבל הבנתי שאין דרך חזרה, והאוכל הוא התרופה שלי ומה שצריך אעשה, נותנת לכך 3 חודשים ואז עושה חישוב מסלול מחדש.
אכלתי שומן מטוגן כמו צ'יפס בשר. שתיתי מים. וכל פעם שהסוכר עלה צמתי עד שירד, ורק אז אכלתי שוב.
בהתחלה היה פשוט נורא, כל תסמיני הגמילה מפחממות האפשריים:
כאבי ראש
בחילות
סוכר משתולל בערכים של 280 - 180
כאבי שרירים
מותשת וחסרת כוחות
ועוד כל מיני "זוטות" מהסוג הזה
היה נראה שהגוף עושה הכל כדי למנוע ממני להגיע לשם, אבל החלטתי שדבר לא יניע אותי - את הדרך ה"רגילה" ניסיתי, וזה לא עבד, ולכן אני נותנת לזה סיכוי.
הדרך לא הייתה פשוטה בהתחלה והסוכר שיחק איתי משחקים ודי שיגע אותי - לא מעט רגעי משבר, פחדים, שאלות וכמעט שבירה, כאשר כל הזמן הזה עוקבת אחר בדיקות דם כמעט כל שעה, כמעט באובססיה (בדיקות סוכר וגופי קיטון).
שרדתי תקופה זו בלי להשבר רק בזכות תמיכה, הנחיה ועזרה מתמדת ורציפה של חברי הקבוצה הנפלאה הזו, שסיפקו כל הזמן ידע מבוסס על כל שאלה ומצב, שיתופים מנסיון אישי שעודדו אותי להתמיד ולהמשיך בלי לוותר, וליווי כמעט אישי.
תוך בערך חודש דברים התחילו להסתדר ולתדהמתי הרבה מהערכים התחילו להתאזן - ללא אינסולין(!), לחץ הדם בהתמדה ירד והק"ג החלו גם להעלם.
השינוי הכי גדול מבחינתי היה שהרעב המציק כמעט נעלם. אני אוכלת פעם ביום, לפעמים פעמיים, שבעה ממש מהר ואין לי צורך בהרבה אוכל, פשוט לא בא לי לאכול. מאמינים? נס הבריאה - שאני לא ארצה לאכול?!
לא האמנתי שארגיש כך אי פעם. איזה כיף! 👍
11 חודשים לאחר מכן, אני על 0 תרופות, מאוזנת, ערכי הסוכר יציבים (לפני אוכל אינם עולים על 98, שעה אחרי אוכל אינם עולים על 120 ותוך 3 שעות חוזרים ל80 עד 90).
המוגלובין מסוכרר (A1C) ירד ל 6.1 ללא אינסולין כלל (שואפת להגיע בעזרת השם עם התזונה וכל מי שתומך בי בדרך ל5.0).
לחץ דם מאוזן.
הנימול ברגליים חלף.
הכבד החלים וכבר אינו שומני.
קטוזיס עמוק ויציב - רמת הקיטונים לא יורדת מ-1.8 mmol/L.
הציסטה בעין עברה לתדהמת הרופא שבדק אותי בבי"ח, הוא אמר לי שלא נתקל בדבר כזה, הוא לא יודע מה אני עושה אבל אמר שאמשיך לעשות זאת.
בבדיקה האחרונה בביה"ח גם הכירורג ששיתפתי אותו אמר "תמשיכי, זו הדרך הנכונה!".
ירדתי עוד 20 קילו בששת החודשים האחרונים, העור שלי נראה טוב מאי פעם למרות שהורדתי 50 ק"ג בסך הכל, ואני בת 63 (חשוב לנשים חה חה חה).
הכי חשוב - קל לי לשמור על התזונה, אני כל הזמן שבעה, מלאת אנרגיה ומרגישה בשמים, מתפללת לבורא עולם שיעזור לי להמשיך בה לכל החיים.
כיום המדד שלי הוא הסוכר בדם - וכל מאכל חדש שמכניסה לפה (במסגרת המותר בלבד) אני מודדת סוכר לאחריו, אם הוא מעלה את הסוכר גבוה מדי אני מעיפה אותו לחודש ומנסה שנית בחודש לאחר מכן.
אגב, בונוס נוסף, בעלי הצטרף לתזונה והוריד 28 ק"ג - פעם ראשונה ששנינו באותה תזונה ובמשקל תקין (טוב, בעלי רק כמעט תקין) - איזה כיף!
חשוב לזכור שההרזיה היא רק בונוס כיפי, אבל הפרס האמיתי זו הבריאות שלי - הבדיקות שרק משתפרות וההרגשה שחזרתי אחורה בזמן כמעט, כמספר הקילוגרמים שהשלתי, זהו פרס ששווה יותר מכל אוכל שאני בוחרת לוותר עליו.
אם בא לי משהו אסור (ואני אנושית - לפעמים בא לי) אני נזכרת באיך הרגשתי אז - ושואלת את עצמי "בעבור מה?! בין דקה לעשר דקות גג של הנאה, וכל השאר סבל ומחלה ו... זה שווה?!"
אני עונה לעצמי "בהחלט לא!" ובוחרת ב*שוש*, בבריאות שלי, על פני אוכל *פח*


מה אני אוכלת היום?

נכון לכתיבת הפוסט, בבוקר אני שותה כוס ג'ריקן בנפח של בערך 3 כוסות תה, שמורכבת ממים + 3 פלחי לימון, ג'ינג'ר ורבע מקל קינמון. התחלתי בזאת כשהייתי מקוררת, מצא חן בעיני ואימצתי כדבר קבוע.

בערך ב- 13:00, או כשאני רעבה, אני אוכלת מבין האפשרויות הבאות:

2 קציצות בשר שיש בהן 50% שומן ליה
חביתה בחמאה עם פיטריות וגב"צ מעל 40% שומן
בשר שמן מבושל או בתנור
חתיכת דג מטוגן בחמאה או בתנור
ביצה קשה עם חמאה ו-3 זיתים ליד
לצד המנה אני אוכלת קצת (כף וחצי) סלט אבוקדו / ביצים / כרוב / כרובית / ברוקולי

בערב אם עדיין רעבה אוכלת מאפשרויות הבאות:

מרק ברוקולי
מרק כרובית
ביצה קשה
מרק עצם
קציצות ברוקולי
קציצות דגים
קציצות כרובית
כרוב מוקפץ בחמאה
או עוד ממה שאכלתי בצהריים

הנשנושים היחידים שאני מרשה לעצמי הם:

מקדמיה או אגוזי ברזיל - אוכלת אותם עם חמאה (אגוז ועליו שמה עם כפית חמאה), כך שלא יוצא לאכול הרבה מהם, נסתמת מהם מהר - גג עד 5 ליום
לפעמים קינוחיות מחמאת קוקוס
לפעמים שמנת מתוקה מוקצפת - עושה לעצמי מעדן עם קצת שוקולד 100% / קוקוס / קינמון, או כפי שהיא
  •  אני תמיד מגוונת בטעמים.
  • פעם בשבוע צמה קבוע, ולפחות 3 פעמים בשבוע יוצא לי לאכול רק פעם אחת ביום.


תודה לכולם על ההקשבה,
באהבה,
שוש.




6 תגובות:

  1. מאז שבקבוצה, קוראת את סיפורך שוב ושוב ( הוא הרי כבר פורסם ), את משמשת כהשראה לי, ולאלו שממליצה להם על התזונה הקטגונית. עשית את הבלתי יאומן. ישר כוח !!!

    השבמחק
  2. סיפור מדהים. אני כבר 10 דקות מסתכל על התמונות והן עדיין לא נראות לי אמינות.
    אך משום מה, קצת יש לי בעיה עם לעשות תזונה קטוגנית בישראל. בכל זאת, לדעתי אם כבר אוכלים כל כך הרבה בשר ושומן מאוד כדאי שהוא יהיה גראס-פד, ממגוון סיבות. בכל אופן, אני מניח שאולי הייתי מוצא תשובות בקבוצה בפייסבוק, אך לצערי אין לי פייסבוק...

    השבמחק
    תשובות
    1. שווה לפתוח אחד ולו רק בשביל זה. יש גם קבוצת וואטסאפ.

      מחק
  3. מדהים!!! האם הקפדת על בשר לא מעובד? ללא רכיבים תעשייתים? סליחהעל השאלה אבל לא ברור לי אם גם בקיטו כמו בפליאו מקפידים על לא תעשייתי,

    השבמחק
  4. מדהים לקרוא את הסיפור שלך ככה.
    אני מדיי פעם עוקבת אחרי מה שאת משתפת בקבוצה הקטוגנית ויודעת שאת מהווה השראה להמון אנשים מסביבך.
    כל הכבוד, שימשיך ככה!

    השבמחק
  5. דיאטת פלאו ואטקינס על אותו רעיון.

    השבמחק